1. מה זה כסף?

מה זה כסף לעומת ביטקוין

בכדי להבין מה זה ביטקוין צריך קודם כל להבין מה זה כסף.

המונח כסף יכול לייצג הרבה דברים, אבל בואו נתייחס למה שאנחנו רגילים לכנות היום במילה "כסף"- שקלים, דולרים, יורו וכו':

  • אנו משתמשים בהם בכדי לקנות או למכור דברים.
  • הם יכולים להיות פיזיים וניתן להחזיק אותם ביד: אלו השטרות או המטבעות שאנחנו מחזיקים בארנק.
  • והם יכולים להיות דיגיטליים: רשומים בחשבון הבנק שלנו, או יותר נכון- המחשבים של הבנק שומרים את המידע על החשבונות שלנו.

מה שחשוב להבין, זה שהשקלים או הדולרים האלה הם חלק ממערכת של העברת מוצרים בין שני צדדים.

בואו נסתכל על דוגמה:
שירלי מגדלת תפוזים. שירלי היתה רוצה להחליף את התפוזים בעבור כל סחורה אחרת שהיא רוצה.
דנה בונה אתרים ואפליקציות. היא גם היתה רוצה לספק את שירותיה בעבור כל סחורה או שירות אחר שהיא מעוניינת בו.
שירלי מבקשת מדנה שתבנה עבורה אתר שבו היא תוכל למכור את התפוזים.
בתמורה היא מציעה לה בתור תשלום- כמובן, תפוזים.

אבל המצב הזה יכול להכיל כמה בעיות:

  1. דנה לא אוהבת תפוזים ולכן הם לא שימושיים עבורה.
  2. נניח ודנה כן אוהבת תפוזים, ושתיהן סיכמו שתמורת בניית האתר, שירלי תיתן לדנה 500 תפוזים. אבל איפה דנה תאחסן את כל התפוזים האלה? ואם דנה לא תאכל מהר את כל 500 התפוזים הם גם יכולים להתקלקל והערך שלהם ירד לטמיון.
  3. בכדי לפתור את הבעיה הקודמת- דנה יכולה לאכול 5 תפוזים בלבד, ואת השאר להעביר הלאה בתמורה למוצר או שירות אחר. אבל זה מצריך ממנה זמן ומאמץ בכדי לחפש אנשים שיהיו מעוניינים ביתר 495 התפוזים.

הבעיה הזו היא כמובן לא חדשה והיא קיימת כמעט משחר ההיסטוריה של האנושות.
הפיתרון לבעיה הזו הגיע בצורה של דברים המסמלים ערך.

הנה ההיסטוריה שלהם ממש בקצרה:

שלב ראשון: סחר חליפין

בהתחלה החליפו את המוצרים עצמם (פרה בתמורה לתפוחים), המושג הזה נקרא Barter- סחר חליפין.

שלב שני: אמצעי חליפין פשוטים

לאחר מכן החליפו את המוצרים עצמם בדברים המסמלים את שווי המוצר, וקל להעביר אותם מאחד לשני כמו צדפים או שעורה (למשל פרה אחת שווה 200 צדפים).

המושג הזה נקרא- אמצעי חליפין: כלומר מבצעים את ההחלפה של המוצרים באמצעות אמצעי.
לאמצעי חליפין האלו, כמו הצדפים, אין באמת ערך, והם למעשה מייצגים את החוב של הקונה למוכר.

לדוגמה:
יעל מגדלת תרנגולות. שירלי (כזכור לנו מקודם) מגדלת תפוזים.
יעל רוצה לרכוש משירלי 5 תפוזים אבל ישנה בעיה- שירלי היא צמחונית ולכן היא לא מעוניינת לקבל תרנגולות בתמורה לתפוזים.
שירלי ויעל גרות בעיירה בה צדפים הם אמצעי חליפין מוסכם.
ידוע גם בעיירה כי תפוז אחד = צדף אחד.
שירלי נותנת ליעל 5 תפוזים ועכשיו יעל חייבת לשירלי 5 תפוזים או יותר נכון: את הערך של 5 תפוזים. בגלל שיעל לא יכולה לסגור את החוב הזה לשירלי על ידי תרנגולת (כי שירלי צמחונית), היא נותנת לשירלי 5 צדפים המסמלים שהיא חייבת לה ערך של 5 תפוזים.
בגלל שכולם בעיירה מסכימים כי הצדפים הם אמצעי חליפין, שירלי לא חייבת לחכות שיעל תחזיר לה את החוב. במקום זה היא יכולה לשלם עם הצדפים על מוצר אחר וכך היא מעבירה את החוב הלאה.

שלב שלישי: כניסת המתכות

כאשר תרבויות שונות החלו לסחור אחת עם השנייה, היה צורך באמצעי חליפין שיהיה מוסכם במגוון מקומות שונים. למשל אם עיירה אחת סחרה בצדפים אבל עיירה אחרת סחרה בנוצות היה קשה לבצע מסחר בין העיירות.
כדי שאמצעי חליפין יהיה מוסכם בין מקומות שונים כדאי שהוא יקיים כמה תכונות:

  1. הוא עמיד– הוא לא מתקלקל כמו תפוזים או פולי קקאו
  2. הוא נייד– ניתן להשתמש בו בקלות ולהעביר אותו ממקום למקום
  3. ניתן לחלק אותו- אם ניקח למשל את הזהב אז ניתן לחלק אותו לפי משקל ו-10 גרם זהב יהיו שווים פחות מקילו זהב
  4. קשה לזייף אותו
  5. כל היחידות שלו שוות– למשל לא אכפת לי איזה שטר ספציפי של דולר אני אקבל
  6. התכונה הכי חשובה- צריך שאנשים יהיו מוכנים לקבל אותו ולסחור בו (תחשבו על דברים בהם סחרתם בילדות: מכתביות, גוגאים, קלפים של חבורת הזבל.. המסחר בהם התאפשר כי כל מי שהיה בסביבתכם הסכים לבצע החלפות של הדברים האלה).

ולכן נכנסו לתמונה המתכות: כסף, נחושת, זהב.

מטבעות העשויים ממתכות ממלאים את כל התכונות למעלה, מלבד אחת- מספר 6.
כדי שתכונה זו תתקיים, המטבעות יוצרו ע"י גורמים רשמיים כמו מלכים שהכריזו כי מהיום והלאה המטבעות עם החותמת שלהם- הם המטבעות הרשמיים.

חשוב מאוד לעצור כאן ולהבין- זהו הרגע שבו הסחר החופשי נגמר, והשליטה על הכסף התחילה.

עד לרגע זה, מי שהחליטו על אמצעי החליפין היו האנשים הרגילים, שקיימו חברה מסוימת. הם החליטו כי צדפים או נוצות הם דבר מקובל. אך מהרגע שבו התחילו להנפיק מטבעות "רשמיים"- מי ששלט באמצעי החליפין היו מנפיקי המטבעות, משום שהם שלטו בכמות.

שלב רביעי: שטרות החוב - הצורה הראשונה של שטרות הנייר

קל לשלם בשוק בונציה עם כמה מטבעות זהב, אבל מה אם אני צריכה לרכוש מוצר שעולה 1000 מטבעות? זה כבד ומסורבל וקשה להעביר כמות כזו ממקום למקום. בנוסף, תמיד קיים סיכוי שישדדו אותי בדרך.
אז בעצם כשמדובר בכמויות גדולות- יתרון הניידות של המטבעות העשויים ממתכות הופך לחיסרון.

כאן נכנסים לתמונה שטרות החוב, שהם למעשה הצורה הראשונה של הכסף מנייר.
אני יכולה לשים 1000 מטבעות זהב בבנק, והבנק ייתן לי מסמך רשמי וחתום כי אני מחזיקה ב-1000 מטבעות זהב. בכל רגע נתון אני יכולה להיכנס לבנק ולהוציא אותם.
אם אני מעוניינת לקנות בית שעולה 1000 מטבעות, אני יכולה להעביר את המסמך כפי שהוא לבעל הבית. כך הוא יוכל לגבות במקומי את המטבעות מבלי שאאלץ להוציא אותם בעצמי ולמסור לו אותם.
לכן דף הנייר הזה שמסר לי הבנק- שווה בעצמו 1000 מטבעות זהב.
האיש שקניתי ממנו את הבית יוכל בעתיד לשלם באמצעות דף הנייר הזה, במקום להשתמש במטבעות עצמם.

שלב חמישי: שטרות הנייר ותקן הזהב

במשך מאות שנים, אנשים המשיכו לסחור בניירות המייצגים את כמות הזהב שנשארה להם בבנק. 
הממשלות החליפו את המלכים והנפיקו שטרות מנייר (כמו דולרים למשל) המייצגים את כמות הזהב אותה ניתן לפדות בתמורה לשטר. מכאן מגיע המונח תקן הזהב.

אך לאט לאט הבנקים הפסיקו להחזיק בכספות את כמות הזהב שהשטרות מייצגים, ובמקום זה הם החזיקו רק ביחס הרזרבה
היחס הזה אומר כי הבנקים שומרים רק חלק מהזהב אצלם, בהנחה שכל האזרחים לא יגיעו בו זמנית בכדי לבקש את הזהב המגיע להם בתמורה לשטרות הנייר.
התרחיש הזה דומה לחתונה בה השף מכין רק 100 קינוחים כאשר כמות המוזמנים היא 300.
השף יוצא מנקודת הנחה שרק שליש מהמוזמנים ישרדו את החתונה ויישארו עד לרגע חלוקת הקינוחים.
אם הוא טעה- לא יהיו מספיק קינוחים לכל האורחים שיבקשו אותם. 

בתמונה למטה ניתן לראות שטר ישן של 5 דולרים.
בריבוע המסומן נכתב כי ניתן לפדות את השטר בתמורה לזהב במשרד האוצר האמריקני בהתאם לדרישה, או בסניף בנק של הפדרל רזרב תמורת זהב או כסף חוקי אחר.

שלב שישי: כסף פיאט

בשנת 1971, הנשיא ניקסון החליט לבטל לחלוטין את תקן הזהב, ומאז שטרות הנייר (דולרים) כבר לא מייצגים את זכותו של מחזיק השטר לקבל תמורתו זהב.

מה הם כן מייצגים? שום דבר מוחשי, שום מתכת או הבטחה לקבל משהו.
הם מייצגים אך ורק אמון.
זוכרים את תכונה מספר 6 של אמצעי חליפין? בכדי שמשהו ישמש כאמצעי חליפין- צריך שאנשים יהיו מוכנים לקבל אותו ולסחור בו, כמו למשל דולרים, שקלים או יורו.
אנשים מוכנים לקבל שטר מסוים בגלל שהם נותנים אמון במי שהנפיק את השטר הזה. 
מאותה הסיבה, אנשים לא מוכנים לקבל שטרות מזויפים- הם לא נותנים אמון במי שהנפיק אותם.
אם בעבר נתיני הממלכות נתנו אמון במלכים שהנפיקו מטבעות מנחושת, כיום אזרחי העולם נותנים את אמונם בממשלות המנפיקות שטרות (וראשי המלכים שהוטבעו על המטבעות התחלפו בראשי הנשיאים המודפסים על השטרות).
השטרות האלו מכונים גם פיאט, מילה בלטינית שפרושה "כך יעשה"- כלומר לשטרות הנייר יש ערך כי מנפיקי השטרות קבעו כי כך יעשה.

עד כאן, זוהי רק סקירה מאוד מהירה וחלקית של ההיסטוריה של הכסף.
בסקירה זו הגענו רק למה שאנחנו מכנים מזומן: שטרות ומטבעות שאנחנו מחזיקים בארנק.
אבל מה קורה כשמישהו נכנס לבנק ומבקש הלוואה של מיליון שקלים?
האם הוא יוצא מהבנק עם שק של שטרות?
כמובן שהתשובה היא לא.
אם דנה נכנסת לבנק ומבקשת הלוואה של מיליון שקלים- נוצר לה חוב לטובת הבנק בסך מיליון שקלים ובנוסף ריבית, כלומר היא חייבת להחזיר לבנק מיליון שקלים + ריבית על חוב של מיליון שקלים.

וכך בעצם נוצר רוב הכסף בעולם– דרך חובות.

ברגע שהבנק יוצר את ההלוואה במחשב- הכסף נוצר (מופיע ברישומי המחשב) וברגע שההלוואה מוחזרת הכסף מושמד (יוצא מהמחזור).
מבלי להיכנס למונחים כמו כלכלת חוב והסברים נוספים, אפשר להבין כי משהו קצת מוזר בשיטה הזו. הבנקים המסחריים (גופים פרטיים ללא שום קשר לממשלה) יוצרים את ההלוואה, ובכך הם מייצרים כסף יש מאין, והם היחידים בעלי הסמכות לעשות זאת. בנוסף, הם מקבלים את התוספת של הריבית.
גם בבנקים (בדומה למנפיקי השטרות) יש לתת אמון, בכדי שנוכל להאמין כי הסכום בחשבון שלנו המתנהל בבנק הוא אכן נכון, ואם נרצה לשלוח חלק מסכום זה למקום אחר- הוא יתקבל.

הנה סרטון המסביר באופן פשוט כיצד כסף נוצר ע"י הבנקים באמצעות יצירת הלוואה ויחס הרזרבה:

אפשר לסכם את הנושא כך:

  • כסף משמש כאמצעי חליפין להעברת מוצרים ושירותים בין קונים ומוכרים.
  • אין הגדרה אחת למהו כסף- זה יכול להיות כל אמצעי חליפין המוסכם ע"י חברה מסוימת.
  • היום כשאנשים מדברים על כסף הם מתכוונים לכסף פיאט המושתת על אמון בבנקים מרכזיים, בנקים מסחריים וממשלות. זוהי רק פרשנות אחת מיני רבות למהו כסף.
  • כסף פיאט קיים כתוצאה מתהליכים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה, והוא מיוצר כך:
    הבנקים המרכזיים מייצרים מזומן: שטרות ומטבעות, והבנקים המסחריים מייצרים כסף ע"י יצירת חובות (הלוואות)- כלומר יצירת כסף יש מאין.

להרחבה בנושא:

בא לי לשתף!

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on email
Email
Share on whatsapp
WhatsApp
סגירת תפריט